בפניי תביעה לקבלת פיצויים בסך 10,000 ₪, בגין התנהלות הבנק כלפי התובעת. אין מחלוקת כי ביום 9.7.2009, פנתה התובעת לסניף הבנק בטבריה עילית, והפקידה סך של 1,000 ₪ במזומן בחשבון העו"ש המשותף שלה ושל בעלה, על מנת לדאוג כי יהיה כיסוי מספיק להוראות הקבע שנתנה מחשבונה לגורמים שונים. אין מחלוקת כי הסכום לא הועבר בפועל לחשבונה של התובעת, ולא הופיע ביתרת החשבון, לפי מה שהתובעת גילתה בגלישה באינטרנט, באתר הנתבע, באותו יום. אין מחלוקת כי התובעת ניגשה שוב לנתבע, הראתה לפקידים שם את מסמך ההפקדה, והפקידים לא ידעו כיצד לטפל בעניין, ולא ידעו היכן נעלם הכסף. הם ביקשו ממנה שהות כדי לבדוק ויודיעו לה כיצד לפעול, אך משלא הודיעו לה, היא פנתה בשלישית לסניף הבנק.
אין מחלוקת כי מספר ימים לאחר אותה פנייה, העביר הבנק, על דעת עצמו, סך של 1,000 ₪ מהפיקדון של התובעת בחשבון לחשבון העו"ש שלה. התובעת הבחינה בפעולה שנעשתה בחשבונה באמצעות אתר האינטרנט, לאחר שידעה כי יתרת הפיקדונות בחשבונה הייתה 7,000 ₪, ואילו כעת יתרת ההפקדות עמדה על 6,000 ש"ח בלבד.
התובעת פנתה בשלישית לסניף הבנק, והתריעה על כך כי הם העבירו מחשבון הפיקדונות שלה לחשבון העו"ש סך של 1,000 ₪, שלא כדין, ובפועל טרם החזירו את הסך של 1,000 ₪ שלא הועברו לחשבונה עם הפקדתם. אני מאמינה לתובעת כי בפנייה השלישית שלה פקידי הבנק אמרו לה כי הסכום שהופקד על ידה ב-9.7.2009, הועבר בטעות לפיקדונות שלה, לא האמינו לה כי יתרת הפיקדונות שלה עמדה על 7,000 ₪ לפני ההעברה, אלא על 6,000 ₪ בלבד, עד שהתובעת הראתה להם מכתב שקיבלה מהבנק מספר ימים קודם לכן, שבו מצוינת יתרת הפיקדונות בחשבונה על סך 7,000 ₪. אז פקידי הבנק האמינו לה וידעו כי בחשבון הפיקדונות היה סך של 7,000 ₪ עוד קודם להפקדת המזומן על ידי התובעת ביום 9.7.2010, לכן היה עליהם לבדוק שוב ולברר להיכן נעלם הסך של 1,000 ₪ שהופקד על ידי התובעת.
רק באותו שלב, ולאחר מספר שעות המתנה בסניף הבנק, ולאחר שכל הלקוחות עזבו וסניף הבנק נסגר, כשהתובעת עם בתה הקטינה בת 8 חודשים, ממתינות בבנק, רק אז התפנו פקידי הבנק לטפל ב"בעיית התובעת".
באותו שלב, "גילו" פקידי הבנק כי הסכום של 1,000 ₪ הועבר בטעות מלכתחילה ל"שגוי", היינו לחשבון חסכונות שגוי, כטענת נציג הבנק. הם תיקנו את הטעות בשלב הזה, וזיכו את חשבון התובעת ב- 1,000 ₪.
התובעת טוענת כי אי זיכוי חשבונה בסכום שהופקד על ידם, גרם לאי כיבוד הוראות קבע בחשבונה, וכל ההתנהלות הלקויה של הבנק, הן בהעברת הסכום למקום שגוי, והן בהעברת סך של 1,000 ₪ מהפיקדונות שלה ללא ידיעתה לחשבון העו"ש שלה, והן ביחסם המזלזל של פקידי הבנק, דבר שחייב את פנייתה לבנק, יחד עם בתה הקטינה שלוש פעמים, והמתנה של שעות רבות, וסירוב מנהל הבנק לפגוש את התובעת כדי שתוכל להסביר לו את מהות הבעיה, כל ההתנהלות הזו, גרמה לתובעת עוגמת נפש רבה.
נציג הבנק טען כי הוראות הקבע מחשבונה של התובעת, לרבות לבזק, לא כובדו עקב תקלה טכנית ולא משום העדר כיסוי מספיק. נציג הבנק פנה אישית לבזק, וביקש את הקמת הוראת החיוב, וביצוע החיוב שוב, וכך זה בוצע, והתקלה באה על תיקונה, לטענתו.הוא טוען כי מדובר בטעויות אנוש, ולתובעת לא נגרם כל נזק. לפיכך, ביקש לדחות את התביעה.
לבנק הנתבע יש חובת זהירות מושגית כלפי כלל לקוחותיו. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, ברור כי במקרה דנן קיימת חובת זהירות כלפי התובעת כאחד מלקוחות הבנק אשר הפקידה סכום מזומן לחשבונה. במקרה כאמור יש לטפל בהפקדה כראוי, ולוודא כי היא תגיע ליעדה הנכון, כדי שלא לגרום לתקלות, בעיות, ואי נעימויות בחשבונה של התובעת. הבנק אף חב חובת זהירות מוגברת כלפי לקוחותיו, לפקח ולבדוק כי כל ההפקדות והחיובים בחשבונות הבנק, מתנהלות כראוי, תוך הקפדה על רמת דיוק גבוהה.
שרשרת הטעויות שקרתה מלמדת על התנהלות שערורייתית מצדו של הבנק, אשר לא די בכך שהוא טעה בפעם הראשונה, והעביר את הסכום שהופקד על ידי התובעת למקום לא ידוע, אלא שהוא תיקן את הטעות בטעות נוספת, בעת שהעביר על דעת עצמו, ללא רשותה, חתימתה, והסכמתה של התובעת סך של 1,000 ₪ מחשבון הפיקדונות שלה, לחשבון העו"ש שלה, מתוך סברה בלתי מבוססת לחלוטין, כי אותו סכום של 1,000 ₪ הועבר בטעות כביכול לחשבון הפיקדונות שלה. נציג הנתבעת נשאל מפורשות על סמך מה סבר הבנק כי אותו סכום שהופקד במזומן, הועבר לפיקדון של התובעת, והנציג לא יכול היה לענות, והעלה טענה בלתי מובנת כי הסכום במזומן יכול היה לעבור בטעות למספר מקומות, שאחד מהם הוא הפיקדונות של התובעת.
המסקנה מכל האמור לעיל היא כי הבנק הפר את חובת הזהירות שחב הוא כלפי התובעת.
בהתחשב בנסיבות המפורטות לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך 5,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסכום של 500 ₪. הסכום ישולם לתובעת תוך 30 יום מהיום, אחרת הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.