ת"א 50729-08 אורן נ' בנק הפועלים סניף בלפור, בבית המשפט השלום בתל אביב, כב' השופטת אושרי פרוסט, ניתן ביום 06 באפריל 2010.
בפניי תביעה כספית בסך 335,777 ₪, אשר הוגשה על ידי התובע, אזרח ישראלי המתגורר באנגליה, המנהל חשבון אצל הנתבע בעילה נזיקית וחוזית.
לטענת התובע, הוא התקשר בהסכם רכישה עם "גילץ, חברה להשקעות בע"מ" לרכישת בית מגורים באבן יהודה ,ותמורת רכישת הנכס, התחייב בחוזה הרכישה לשלם לחברה סך של 1,850,000 ₪. עובר לחתימה על הסכם הרכישה, שילם התובע על חשבון רכישת המגרש לחברה סך 15,000 ₪ והתחייב לשלם לחברה כדלקמן: א. 275,000 ₪ עד 3 ימים מחתימת ההסכם. ב. 690,000 ₪ עד ליום 20/10/07. ג. סך של 690,000 ₪ עד ליום 20/11/07. ד. סך של 185,000 ₪ במעמד מסירת החזקה. לכל התשלומים התחייב התובע, בהסכם, להוסיף הפרשי הצמדה כדין. התובע שילם על פי ההסכם לחברה את 275,000 ₪ הנוספים. ביום 18/9/08 נפגש התובע עם פקיד בשם דני נוריני, מטעם הבנק וביקש ממנו לבצע המרות כספים בחשבונו ממטבע ליש"ט למטבע שקלים ולהעבירם לחברה במועדים כדלקמן: א. 675,000 ₪ ביום 29/7/07. ב. 690,000 ₪ ביום 20/10/07.
הוראות ההעברה ניתנו בכתב לפקיד הבנק ומצורפים לכתב התביעה ועליהן אין מחלוקת. התובע שב למקום מגוריו לאנגליה, כדבריו, לאחר שהיה סמוך ובטוח שהוראות התשלום יבוצעו בהתאם להוראותיו. בפועל, ביום 20/9/07 אכן העביר הבנק לחברה את הסך 675,000 ₪, אך הבנק לא העביר לחברה, וזאת למרות ההוראות שנתן לו התובע, להעביר ביום 20/10/07 את הסך של 690,000 ₪. התובע מציין, כי במועד זה שער החליפין של ליש"ט עמד על 8.217 ₪.
התובע, ידע באותו מועד, כי בחשבונו מצויים כספים כדי לעמוד בהתחייבויות כלפי החברה ובהוראות ההעברה שנתן לבנק ולכן היה סמוך ובטוח כי ההעברה בוצעה. ואולם, בפועל, רק בתחילת חודש יוני 2008, עת הגיע התובע ארצה לקבלת החזקה בנכס, כנגד תשלום יתרת התמורה שנותרה, הסתבר לו, כי סכום זה לא שולם וכי בנוסף לאותם 185,000 ₪ אותם התכוון לשלם כמוסכם בהסכם הרכישה, נוצר לו חוב נוסף לחברה בסך 800,000 ₪ שכלל הפרשי ריבית והצמדה על סך של 690,000 ₪ שהבנק לא העביר.
החברה טענה להפרת חוזה מצידו ולכן, הוא מיהר לסניף הבנק לברור הנושא, הבנק ביקש זמן לבדיקת הנושא, זמן שלא עמד לו לתובע לאור הדחיפות בקבלת החזקה בנכס על פי הסכם הרכישה והדרישה להצמדת חובו להפרשי ריבית והצמדה, על פי ההסכם. כדי למזער את הנזק, פנה התובע לבנק שיעביר לחברה את הכספים, אבל במועד זה ערך הליש"ט ירד מאוד ולא היה בחשבון הבנק מספיק כסף (בשקלים) לשלם את מלוא חובו. כיוון שהיה עליו להעביר לחברה 999,000 ₪ כשבחשבונו היו רק 850,000 ₪, הוא נדרש לגייס 150,000 ₪ נוספים, אותם עמל להשיג ושילם לחברה. ביום 23/7/08 הודיע הבנק לתובע, כי הינו מתנער מכל אחריות ומכאן תביעה זו.
אין חולק, כי הסכום האחרון לתשלום בסך 690,000 ₪, אותו אמור היה הבנק להעביר לחברה ביום 20/10/07 לא הועבר. לטענת הבנק, מדובר ביום שבת ועדיין מודה הבנק, כי הסכום לא הועבר, גם ביום העסקים הראשון לאחר מכן, הוא יום ב' בשבוע וזאת על אף שנדרש לכך גם בכתב.
התובע מאשר שקיבל למקום מושבו באנגליה דיווח שוטף מהבנק לגבי הפעולות בחשבון, וטוען, כי ידע שבחשבונו בארץ מספיק כספים לביצוע כל התשלומים. התובע העיד, כי מעולם לא הוער לו על ידי החברה לגבי עיכוב בתשלומים ואינו זוכר אם בדק, בעת ביקוריו בארץ בחודש ינואר 2008, באם כל התשלומים היו כסדרם. זאת, כיוון שנתן את אימונו ובטחונו בבנק כדי שיבצע את התשלומים. התובע אף השווה את מתן ההוראה לבנק לתשלום לחברה, להוראות קבע שנותן לביצוע תשלומי חשמל ואינו בודק אם אלה משולמים, הגם שמדובר בתשלומים נמוכים יותר. עוד לטענתו, כל עוד לא קיבל התראה על אי תשלום, הדבר נחשב כאילו בדק את מצב התשלום.
אין מחלוקת לבנק אחריות כלפי הלקוח וכי מהבנק נדרשת נאמנות כיאה וכראוי לו. אין גם מחלוקת לגבי האמון שרוכש הלקוח כלפי הבנק ופקידיו והאמון המיוחד שיש ללקוח כלפיהם. ב"כ התובע, סקרה את הפסיקה העוסקת בהלכות אלה, שהינן מקובלות וידועות לכל, ויש להחילן על מקרה זה, כבכל מקרה, לגופו, לאחר בחינת הנסיבות הספציפיות. בפועל, הבנק, לא העביר את התשלום לחברה, ולא פעל בהתאם להוראות המפורשות של התובע ולכן יש לציין כבר בשלב זה, כי לא יהיה מנוס מהטלת אחריות מסוימת לנזק, אם וככל שיוכח, כפי שנגרם לתובע. עם זאת, אין להטיל אחריות מוחלטת על הבנק ופקידיו ולא ניתן להסיר כל אחריות מהלקוח. לא בכדי, מתחייב הלקוח בחתימתו על טופסי פתיחת חשבון, להודיע לבנק על כל טעות או אי התאמה שיגלה בחשבונו וכי הוא פוטר את הבנק מכל אחריו. התובע, אמנם אישר כי הוא מבין עברית, אך חוברת התנאים הכלליים, בה מפורטים תנאים אלה, נמסרה לו כשהיא כתובה באנגלית. מה גם, שכאשר מדובר בכספי הלקוח, לא יהיה משום גוזמא לראות בלקוח אחראי לנעשה בכספים אלו ולפקח עליהם.
אין חולק, כי במשך 8 חודשים לא טרח התובע לבדוק את מצב התשלומים עבור רכישת הנכס. בתקופה זו ביקר התובע בארץ בחודש ינואר 2008 בארץ, ובינתיים, חשבונו בבנק, צבר רווח של כ- 17,000 ₪ כתוצאה מהריבית החיובית שהתווספה לסכום שנותר בחשבונו, משלא שולם סכום הרכישה. גם לעניין זה, קבעה הפסיקה, כי ככל שהלקוח יכול היה לגלות את מצב חשבונו באמצעים סבירים, הינו מנוע מלהסתמך על אי ידיעתו וכך נקבע בע"א 748/88 בנק צפון אפריקה בע"מ נ' רכטשפר.
בתביעה דנן, מדובר בפעולה אחת בלבד, שמהותה, העברת סכום כספי גבוה מאוד של מאות אלפי שקלים, כאשר היה על התובע, בפעולה פשוטה כברור מצב החשבון, כדי לגלות שסכום זה נותר בחשבונו.
לאור התנהגותו הבלתי מוסברת כאמור והבלתי ברורה כמפורט באריכות בפסק דיני זה, אני קובעת כי רשלנותו התורמת של התובע הינה בשיעור 70%. ואולם, מקום שאין חולק, כי הבנק לא ביצע את המוטל עליו, כפי שנדרש גם בכתב, באופן מפורש, להעברת כספי התובע לחברה, הרי שלא יכול ויצא וכפיו וכיסיו נקיים וכך נקבע בדנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נגד שרגא פרוסט קוסטמן: לעניין הנזק, על אף הסכומים להם טען התובע בכתבי טענותיו, הוא לא הוכיח מהו נזקו הממשי.
לפיכך, מקום שלא הוכח הנזק הממשי לו טען התובע ואין חולק, כי הבנק לא ביצע תפקידו כאמור ועל דרך הריכוך והקהיית העוקץ, מצאתי, כי יש לחייב את הבנק לשלם לתובע, את חלקו באחריות לנזק בשיעור 30% מסכומי הריבית.