ת"א 26147/01 אברמוב נ' בנק דיסקונט בע"מ, בבית המשפט השלום בחיפה, כב' השופטת אריקה פריאל , ניתן ביום 01 לדצמבר 2009.
שתי התובענות דנן, שהדיון בהן אוחד, סובבות סביב מערכת היחסים בין בנק ללקוח. השאלה העיקרית הטעונה הכרעה מתייחסת למידת האחריות שיש לייחס לבנק בגין אבדן כספי שנגרם ללקוח בעטיין של השקעות במסחר באופציות בשוק המעו"ף, אשר לא הניבו רווחים כמצופה. תובע (להלן: אברמוב) זכה בשתי הזדמנויות שונות בפרקי זמן קרובים בהגרלות הטוטו המוסדרות על ידי מועצת הימורי הספורט בישראל. אברמוב הפקיד את כספי זכייתו בחשבון שפתח בבנק המזרחי המאוחד בע"מ. כעבור זמן מה, פתח חשבון בבנק דיסקונט לישראל בע"מ סניף פל-ים בו הפקיד סכומים מסוימים אותם השקיע בניירות ערך במסחר בשוק המעו"ף. זמן קצר לאחר מכן פתח חשבון נוסף בבנק דיסקונט והעביר אליו את יתרת הכספים שנותרו בבנק מזרחי והשקיע כספים אלה בניירות ערך, לרבות באופציות מעו"ף. השקעותיו לא הניבו רווחים כמצופה וכספו של אברמוב, רובו ככולו, אבד. בעקבות זאת הגיש אברמוב תובענה נגד הבנק לפיצוי בסך 524,000 ₪ בגין הנזקים הממוניים והבלתי ממונים שנגרמו לו, לטענתו, עקב התנהגותו של האחרון והפרת חובותיו כלפיו. הבנק מצדו הגיש נגד אברמוב תביעה נגדית בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת החוב בחשבון 138959 בסך 22,670.23 ₪ (ת"א 7961/02, להלן: תביעת הבנק).
מחומר הראיות שלפניי קשה לקבל תמונה ברורה בנוגע לאופן פעולת מסחר באופציות בשוק המעו"ף (ניתן למצוא בספרות המקצועית - ראה בין היתר ר' עדיני, "דיני ניירות ערך", תשס"ד-2004, בעמ' 685 ואילך - ובפסיקה - ראה בין היתר ת"א (מח-ת"א) 2425/01 שירי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ מפי כבוד השופטת ברון [פורסם באתר נבו]). לענייננו, רלוונטית העובדה כי המסחר במעו"ף מתאפיין בתנודתיות גבוהה היוצרת אצל המשקיע רמת סיכון גבוהה. שיעור השינוי בשערי מניות המעו"ף בתום יום מסחר אחד בלבד עלול לעלות או לרדת בעשרות או אף במאות אחוזים, כך שלצד הסיכוי לגרוף רווחים גבוהים קיים גם סיכון של ממש לאבד לא רק רווחים שהופקו לא מכבר אלא גם את ההון המושקע. השקעה מושכלת בשוק המעו"ף דורשת אפוא מיומנות וידע נרחב בשוק ההון, שיאפשרו להעריך נכוחה את מצב השוק במועד נתון כמו גם יכולת פיזור סיכונים בין נכסים פיננסים הנחשבים לסולידיים לבין אלה הנחשבים לספקולטיביים. לא סתם תיארו פקידי הבנק את המסחר בשוק המעו"ף כמעין "קזינו" בו ניתן בחסות החוק להמר באין מפריע.
אברמוב איש פשוט ואינו משכיל, אינו יודע קרוא וכתוב בעברית, וממילא חסר השכלה פורמאלית בנושא שוק ההון. אין גם חולק, כי היה ידוע למצפה שמצבו הבריאותי לקוי ובשל כך מקבל קצבת נכות כללית. מעדות עובדי הבנק גם עולה, כי בסמוך לאחר פתיחת חשבון המעו"ף החל אברמוב לבקר במוקד ההשקעות כמעט מידי יום ולבלות שעות ארוכות מול המסכים. מידי פעם היה קם, ניגש למי מהפקידים ונתן הוראות רכישה או מכירה, לרוב ספקולטיביות שסיכנו את כספו (ובפועל הביאו להפסדים). התנהגותו העידה כי אברמוב התייחס למסחר במעו"ף כאל הימורים בקזינו וכך גם ציין בא כח הבנק בסיכומיו. התנהגותו אף הפכה לאלימה ונהג לגדף ולקלל את פקידי הבנק, שראו להגיש נגדו תלונות למשטרת ישראל.
במצב זה היה על פקידי הבנק, ומצפה בראשם, להתייחס בזהירות יתרה להצהרותיו של אברמוב ולשקול מחדש נכונות ההתרשמות הראשונית ממנו. גם אם בשלב ראשון סברו שמולם עומד איש עסקים בקי בשוק ההון היה עליהם להסיק מהתנהגותו ומשהייתו שעות רבות במוקד ההשקעות כי אמירותיו היו בגדר התרברבות גרידא.
מכאן, אף כי לא ניתן לקבוע על סמך חומר הראיות שהונח לפניי, שפקידי הבנק ידעו על מחלת הנפש של אברמוב, ניתן לקבוע כי ידעו גם ידעו שמולם עומד איש פשוט, נכה, בעל אישיות בעייתית ולא משכיל, האוהב הימורים, אם לא מכור להם, שהכיר אמנם מונחים השגורים בפי ברוקרים ואנליסטים בשוק ההון ברם קשה להלום כי ידע אל-נכון את משמעותם.
בהתאם לכללים שהותוו בחוק ההשקעות חייב הבנק לדאוג לא רק לאינטרסים הכלכליים שלו אלא גם, ואולי בראש ובראשונה, לאינטרסים של מי שפועל בתוך שעריו. בשל הסיכונים הכרוכים בעסקאות בשוק ההון וכפועל יוצא הנזק שעלול להגרם למי שנוטל חלק במסחר בו, לא כל שכן למי שאינו בקי בתחום, הטיל חוק ההשקעות חובה על הבנק להתערב ולהזהיר את לקוחו לבל יבצע פעולות העלולות לסכן את השקעותיו (ראה סעיפים 18 ו-20 לחוק ההשקעות).
זאת ועוד, מעדות פקידי הבנק עולה תמונה לפיה עמד לנגד עיניהם האינטרס של הבנק ולאו דווקא זה של אברמוב. מחומר הראיות עולה, כי הבנק אפשר לאברמוב לבצע פעולות בשוק המעו"ף גם כאשר ברי היה כי בכך מפסיד את כל יתרת כספו. ארבל אף העיד, כי העלאת שיעור העמלות (לאחר שנענה לבקשת אברמוב והפחיתן) נועדה בראש ובראשונה לזכות את הבנק ברווחים, ורק דרך אגב כאמצעי להניא את אברמוב מביצוע עסקאות. רק לאחר שהתברר להם כי לא נותרו כספים בחשבון וכי חלק מניירות הערך אבדו מערכן בשל הפסקת המסחר בהן החליטו לשים קץ להמשך פעילותו של אברמוב בשוק ניירות ערך.
התנהגות הבנק מעידה כי פקידיו לא נהגו כפי שיועץ השקעות סביר ונבון היה נוהג בנסיבות העניין ומכאן, הפר הבנק את חובת הזהירות המוטלת עליו כלפי לקוחותיו בכלל ואברמוב בפרט.
הגעתי למסקנה כי הונחה תשתית עובדתית המאפשרת לקבוע כי מעשיו ומחדליו של הבנק גרמו לאברמוב נזק בלתי ממוני. התנהגותו האלימה של אברמוב אשר התעצמה כל אימת שהפסדיו הכספיים גדלו מעידה על מצוקתו, וזו השפיעה ללא ספק על מהלך חייו. יתרה מכך, אובדן כספי משמעותי עלול לגרום לעוגמת נפש רבה, לא כל שכן במקרה דנן בו העביר אברמוב את יתרת כספי זכייתו לבנק מתוך כוונה להציל את מה שנותר ואף לזכות ברווחים. יש להניח שהחזרה למצב כלכלי קשה לאחר שהשתפר בעקבות זכייתו כמו גם הרקע החברתי של אברמוב והפגיעה בכבודו בעקבות ההפסד גרמה לתחושת חוסר אונים ותסכול.
מאחר שגובה הפיצוי לו זכאי אברמוב זהה לחובו לבנק דין שתי התובענות להידחות. בנסיבות, כל צד ישא בהוצאותיו.