לבנק מעמד מיוחד בחיי המסחר. שיקולי מדיניות משפטית מדברים בעד הטלת חובת זהירות על הבנק כלפי אלה שהוא יכול לצפות שייפגעו כתוצאה מרשלנותו.
ת"א 008355/02 ורדי פרחיה ורדי (ניתן פס"ד) ופרידו אליאגויב נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, בית משפט השלום בחיפה, בפני כבוד השופט רמזי חדיד, ניתן ב- 31/5/ 2007.
תביעת רוכש להשבת כספים נגד שני נתבעים, האחד בנק, השני עו"ד במקצועו וייצג את התובע במסגרת התקשרותו עם הקבלן. שניהם לפי הטענה הפרו את חובת הזהירות ופעלו ברשלנות כלפי התובע, בהפעילם הסכם ליווי פיננסי למימון הקמת פרויקט קוטג'ים לקבלן.
הקבלן התקשר עם בנק בהסכם למתן אשראים והלוואות למימון רכישת זכויות במקרקעין, ומאוחר יותר נחתם ביניהם הסכם ליווי פיננסי להקמת פרויקט. בהתאם להסכם התחייב הקבלן להפקיד הכנסות הפרויקט כולל תשלומים על-ידי רוכשי הדירות, לחשבון בנק אשר נפתח על שם הקבלן בבנק דיסקונט (להלן "חשבון הליווי") והבנק התחייב להנפיק עבור רוכשי יחידות הדיור בפרויקט ערבויות בנקאיות בגין התמורה אשר תופקד בחשבון הליווי. בהתאם להסכם הליווי מונה מפקח מטעם הבנק על ביצוע הפרויקט (להלן: "המפקח"). בנוסף, להבטחת התחייבויות הקבלן בהתאם להסכמים, נרשמה הערת אזהרה לטובת הבנק על זכויות הקבלן במקרקעין עד לרישומם על שמו ובהמשך שועבדו אותן זכויות לטובת הבנק. הבנק שיעבד לטובתו את התקבולים בחשבון הליווי.
התובע רכש מהקבלן יחידת דיור בפרויקט, והוסכם כי התמורה תשולם בהתאם להתקדמות העבודה (להלן: "הסכם הרכישה"). סמוך לאחר חתימת הסכם הרכישה, נרשמה הערת אזהרה לטובת התובע. התובע שילם לקבלן שני תשלומים. לפי בקשת הקבלן, סכומים אלו הופקדו בחשבון אשר התנהל על שם הקבלן בבנק דיסקונט, אך לא בחשבון הליווי. בהסכם הרכישה לא צוין כל חשבון בו תופקד התמורה המוסכמת.
הקבלן נקלע לקשיים, ופיגר בהחזר חובותיו לבנק ובהקמת הפרויקט, ויחידת הדיור אשר רכש התובע, לא הושלמה. הבנק נקט נגד הקבלן בהליכי כינוס (להלן: "הליכי הכינוס"). לטענת התובע, בהתאם להסכם הרכישה, החשבון בו הופקדה התמורה הינו חשבון הליווי עצמו, וכונס הנכסים מטעם הבנק אישר זאת במסגרת הדו''ח אשר הגיש לבית המשפט. מכל מקום, חשבון הליווי המצוין בהסכם הליווי היה חשבון סמוי והפעם הראשונה בה הבנק ציין חובה להפקיד בו את התשלום עבור יחידות הדיור הייתה בהסכם אליו הגיע עם הקבלן במסגרת הליכי הכינוס.
לטענת התובע הבנק הפר את חובת הזהירות המוגברת המוטלת עליו והדבר בא לידי ביטוי בהעדר פיקוח ראוי על הפרויקט, אי-רישום מספר חשבון הליווי בהסכם הרכישה ואי-קבלת העתק ההסכמים אשר נערכו בין הקבלן לרוכשי הדירות השונים, והתובע בכללם.
בית המשפט לא קיבל טענת הבנק כאילו כונס הנכסים הוטעה להאמין כי התמורה אשר שילם התובע לקבלן הופקדה בחשבון הליווי. בנסיבות העניין, התעורר החשד, כי הבנק ראה בחשבון אליו הופקדו כספי התובע כחשבון ליווי, וזאת במקום או בנוסף לחשבון הליווי המצוין בהסכם הליווי. בית המשפט ראה בדו''ח כונס הנכסים אשר הוגש ככזה המעיד כאלף עדים על האנדרלמוסיה וחוסר הסדר בקשר שהיה בין הבנק לבין הקבלן. יתירה מכך, באם כונס הנכסים, שהינו עורך דין במקצועו ובעל ניסיון ומומחיות בסוג העסקה נשוא התביעה, הוטעה להאמין כי החשבון בו הופקדו כספי התובע הוא הוא חשבון הליווי של הפרויקט, מדוע יש לבוא בטענות לתובע לו אין כל ניסיון וידע בתחום משלא הפקידו את כספם בחשבון הליווי?!!.
נקבע כי בנק חב חובת זהירות מוגברת לא רק כלפי לקוחותיו, אלא גם כן כלפי צדדים שלישיים כל אימת שהבנק יכול לצפות כי יינזקו באם לא ינקוט אמצעי זהירות סבירים למניעת הסיכון לו הם צפויים. לבנק מעמד מיוחד בחיי המסחר. שיקולי מדיניות משפטית מדברים בעד הטלת חובת זהירות על הבנק כלפי אלה שהוא יכול לצפות שייפגעו כתוצאה מרשלנותו. ככל שהסתברות התממשות הסיכון גבוהה יותר ויכולתו של הבנק למנוע אותו סיכון או לפזרו רבה יותר ובעלות נמוכה, כך ירחיב בית המשפט את היקף החבות.
על המוסד הבנקאי מוטלת לא רק חובת זהירות מוגברת כלפי לקוחותיו וכלפי צדדים שלישיים, אלא מוטלת עליו גם כן חובת אמון כלפי אותם צדדים וכן כלפי הציבור בכללותו, זאת בהיותו גוף מעין ציבורי הממלא תפקידים על-פי דין ולאור האמון אותו רוחש הציבור כלפי הבנק, מאגרי המידע והאמצעים הכלכליים שברשותו עד כי יש מי שרואה בו כ"סוכנות חברתית". ארבעה הם יסודותיה של עוולת הרשלנות המעוגנת בסע' 35-36 לפקודת הנזיקין: חובת זהירות (מושגית וקונקרטית), רמת הזהירות והפרתה על-ידי הנתבע, קיומו של נזק וקשר סיבתי בין הפרת רמת הזהירות הנדרשת בנסיבות העניין לבין הנזק.
חובת זהירות מושגית, אין חולק שזו קיימת בין בנק המלווה פרויקט בנייה, לבין רוכשי הדירות הפוטנציאליים, שכן, הבנק יכול לצפות את הנזק העלול להיגרם לאותם רוכשים באם לא ינקוט באמצעי הזהירות המתחייבים ממנו במסגרת אותו ליווי. הבנק יכול וחייב לצפות כי מחדליו והעדר נקיטת אמצעי זהירות זמינים במסגרת ליווי הפרויקט, עלולים לגרום נזק לרוכשי הדירות, ולעניין זה אין נפקא מינא באם כספם הופקד בחשבון הליווי, אם לאו.
חובת זהירות קונקרטית, האם בין המזיק הקונקרטי לניזוק הקונקרטי קיימת חובת זהירות לאור נסיבותיו של המקרה? המבחן הוא מבחן הציפיות. דהיינו, האם אדם סביר יכול היה לצפות בנסיבות המקרה, את התרחשות הנזק, ובאם כן, האם אדם סביר צריך היה, בעניין שבמדיניות, לצפות התרחשות הנזק. הסכם הליווי שבין הבנק לבין הקבלן קובע מפורשות כי יש לפתוח חשבון ליווי אליו יופקדו כל התקבולים מהפרויקט, כולל תשלומים על-ידי רוכשי הדירות. כן נקבע, כי הבנק ינפיק ערבויות לרוכשי יחידות הדיור בפרויקט רק בגין כספים אשר יופקדו בחשבון הליווי. בנסיבות העניין, הבנק יכול היה לצפות כי רוכשי דירות שלא יפקידו כספם בחשבון הליווי לא יקבלו ערבות בנקאית ובכך יהיו חשופים לסיכון כי בניית דירתם לא תושלם וכספם ירד לטמיון, כפי שאירע לתובע במקרה דנן. יצוין כי במציאות הקיימת במדינה אין זה מחזה נדיר שבו קבלן מפר התחייבויותיו כלפי רוכשי הדירות ומותיר אותם בפני שוקת שבורה לאחר ששילמו לו ממיטב כספם. ויודגש, עסקינן במוסד בנקאי בעל ניסיון ומיומנות בתחום הליווי הפיננסי, דבר המשפר לאין ערוך יכולתו לצפות התרחשות הסיכון.
רמת הזהירות והפרתה על-ידי הנתבע, במקרה דנן עמדו לרשות הבנק מספר מנגנוני בקרה אשר באמצעות הפעלתם המושכלת, ניתן היה לפקח על התנהלות הקבלן ולהבטיח כי רוכשי הדירות הפוטנציאליים, והתובע כמו גם הבנק, לא יינזקו, או, לכל הפחות, למזער את נזקיהם במידה ניכרת. ואלה הם אותם מנגנונים:
המפקח אשר מונה בהתאם להסכם הליווי ומתפקידו היה להגיש דו"חות שוטפים על התקדמות הפרויקט, כולל הכנסות והוצאות. אם אכן המפקח לא דיווח לבנק על העסקה בין התובע לבין הקבלן או כשל בדרך אחרת במילוי תפקידו, הרי יש לזקוף זאת לחובתו של הבנק עצמו אשר בחר באותו מפקח. זמינות מנגנוני הבקרה שהיו בידי הבנק, ריבוי אותם מנגנונים, והעובדה כי עלות הפעלתם נמוכה ביותר, מחייבים את המסקנה כי יש להרחיב היקף חובת הזהירות המוטלת על הבנק כלפי התובע. הסכם הרכישה בין התובע לבין הקבלן נחתם כשנה לפני שהתעוררו קשיים כלכליים אצל הקבלן. אולם, ועל אף זאת, למעט קבלת "תשובות מהקבלן" לא נעשה דבר וחצי דבר על מנת להבטיח השלמת הפרויקט, או, לכל הפחות, עצירתו בטרם נגרם הנזק לתובע. מטעמים אלה יש להרחיב היקף חובת הזהירות המוטלת על הבנק.
בית המשפט דחה את טענת הבנק כאילו ממילא התובע לא הסתמך על הליווי הפיננסי אשר העניק לפרויקט, ועל-כן נותק הקשר בין מחדליו לבין הנזק שנגרם לתובע. לעניין זה יש לבחון מה ידע ועל מה הסתמך הן התובע והן עורך דינו באותה התקשרות, הנתבע השני.
נקבע כי הבנק אינו זכאי לטעון לרשלנות התובע שעה שהוא עצמו נהג ברשלנות כה חמורה, כמפורט לעיל. כמו כן, אין לדרוש מהתובע אותה רמת זהירות הנדרשת מהבנק, שכן, התובע הינו אדם פרטי שאינו מצוי בעסקאות עם קבלנים. התביעה התקבלה.