בתי המשפט

 

 

 

פסק דין

 

1.         בפני מספר תביעות שהגיש הבנק הבינלאומי הראשון (להלן: הבנק) כנגד הנתבעים.

 

מאחר ובבסיס כל התביעות עומדות סוגיות עובדתיות ומשפטיות משותפות, הדיון בהן אוחד.

 

2.         ראשיתן של התביעות בבקשות שונות לביצוע שטר שהגיש הבנק נגד הנתבעים.

 

3.         ואלה העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

 

א.         הנתבעים מסרו לידי לקוחה של הבנק, חברת אינטרלוק דלת הבטחון המתקדמת בעולם בע"מ (להלן: אינטרלוק) שיקים עבור סחורה שאמורה היתה להיות מסופקת להם.

ב.         חברת אינטרלוק הסבה את השיקים לבנק.

ג.          חברת אינטרלוק לא סיפקה את הסחורה ללקוחות באופן שיצר כשלון תמורה מלא.

ד.         משהוצגו השיקים לפרעון, לא כובדו על ידי סניפי הבנק הנמשכים.

 

4.         הנתבעים הגישו התנגדויות לביצוע שטר שבבסיסן טענה לכשלון תמורה מלא, וטענו כי הבנק אינו אוחז כשורה בשיקים.

 

5.         הבנק הסכים למתן רשות להתגונן, והוסכם כי השאלה היחידה שדורשת הכרעה היא, אם גוברת זכותו של הבנק בשיקים, על כשלון התמורה שבין הצדדים הקרובים לשטרות. לשם כך נקבע דיון, ובמהלכו נחקר מנהל הסניף שבו התנהל חשבונה של חברת אינטרלוק. לאחר חקירה זו הוגשו סיכומי הצדדים, בכתב.

 

כאמור הדיון בכל התביעות אוחד, ופסק הדין יינתן לכן במאוחד.

 

טענות הצדדים

טענות הנתבעים:

6.         לטענת הנתבעים, הם מסרו לחברת אינטרלוק שיקים דחויים בתמורה לאספקה עתידית של דלתות, ואלו מעולם לא סופקו להם. על כך, כאמור, אין מחלוקת. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה אם למרות זאת זכאי הבנק לגבות את תמורת השיקים, כאשר לטענת הנתבעים עומדת להם הגנה נגד הבנק מאחר והוא אינו אוחז כשורה בשיקים.

 

7.         לטענת הנתבעים, אין לראות את הבנק כאוחז כשורה בשיקים, בעיקר משום שפעל שלא בתום לב בנוטלו את השיקים.

 

לטענת הנתבעים, הבנק ידע היטב מה מצבה הפיננסי של החברה, ועל אי יכולתה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי הנתבעים, ואף ידע אודות הסיבה לביטול השיקים.

 

לטענת הנתבעים, הבנק הגדיל את מסגרת האשראי של החברה, למרות גל של ביטולי שיקים, וזאת מבלי שנטל בטוחות מספיקות. הנתבעים מפנים לעדותו של מנהל התובע, בה אמר כי החזרת השיקים לא הדליקה "נורה אדומה" לגבי מצבה הפיננסי של החברה.

 

8.         בנוסף נטענו מספר טענות פרטניות: הנתבע  בתיק 1802/06 טען כי מחק את המילה "לפקודת" שעל גבי השיק, והוסיף סרטוט על גבי השיק.  הנתבע בתיק 1206/06 טען כי השיקים סורטטו, וכן טען הוא, כי שיק מספר 0091 הוסב לבנק ביום 30/6/05, ושני שיקים נוספים (מספר 0095 ו- 0159) הוסבו לבנק ביום 30/7/05, זאת בשעה שמנהל התובע טען בעדותו, כי בסוף יוני נדלקה "נורה אדומה" באשר למצבה של החברה, ובמהלך יולי הסתיימה פעילותה.

 

טענות הבנק התובע:

9.         לטענת הבנק, אין כלל חשיבות לשאלה אם נכשלה התמורה כלפי הצד הקרוב אם לאו, משום  שהמדובר בשיקים סחירים אשר הוסבו לידיו כדין, ומכאן זכאי הוא להנות מהזכויות בשיקים כשהן נקיות מכל פגם, ככל שדבק פגם כזה בשיקים בין הצדדים בשרשרת ההסבים.

 

10.        מוסיף הבנק וטוען, כי קיבל לידיו את השיקים כבטוחה למתן אשראי, בהיותו תם לב. לטענתו, בשעת סיחור השיקים לא ידע, ולא יכול היה לדעת, את פרטי עסקאות היסוד בגינן ניתנו השיקים.

            לטענתו, בשל כך הריהו אוחז כשורה בשיקים.

 

לטענת הבנק, אין נפקות לטענות הנתבעים לעניין מאזן האשראי והבטחונות בחשבון, לרבות שאלת מועד הסבת השיקים וסוגיית ביטול  (החזרת) השיקים שהוסבו.

 

11.        עוד טוען הבנק, כי לא נמצא כל רבב בהתנהלותו, וכי ניסיונם של באי כוח הנתבעים להקים תשתית ראייתית לממצא בדבר רשלנותו במתן אשראי, עלה בתוהו ומימלא אינו יכול לבסס כל עילה בדבר חוסר תום לב.

 

12.        לחלופין טוען הבנק כי כלל אין הוא צריך להוכיח אחיזה כשורה, ודי שיוכיח את היותו אוחז בעל ערך, זאת בהסתמך על הלכת בית המשפט העליון בפרשת גויסקי (ע"א 333/61 אליעזר גויסקי נגד חיים יוסף מאיר פ"ד ט"ז (1)595).

 

הבנק מבסס אחיזתו בעד ערך, על הטענה לפיה השיקים שימשו כבטוחה לאשראי בחשבון.

 

13.        בהתייחס לטענותיו של הנתבע בתיק 1206/06, טוען התובע כי השיקים הוסבו בסוף חודש יוני ובתחילת חודש יולי, בשלב בו עדיין הוזרם אשראי לחברת אינטרלוק.

 

14.        בהתייחס לטענותיו של הנתבע בתיק 1802/06, בדבר מחיקת המילה  "לפקודת", טוען הבנק (בהפנותו ל- ע"א 24/67 איגלברג נגד זיכרבורד פ"ד כא (2) 33)), כי הלכה היא שמחיקת המילה "לפקודת" אינה מוציאה את השטר מכלל המסמכים הסחירים.

 

15.        לפיכך, לטענת הבנק, יש לראותו אוחז כשורה או לחילופין כמי שאוחז בשטרות בעד ערך.

 

דיון:

16.        לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל המסמכים המצורפים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את התביעות.

 

17.        תחילה אסקור את מערכת העובדות שהוכחה בפני.

 

א.         ביום 31/3/04, פתחה חברת אינטרלוק חשבון חח"ד בבנק.

 

ב.         עד ליום 16/3/05, שנה אחת מאוחר יותר, עמדה מסגרת האשראי המאושרת בחשבון החברה על 2,200,000 ש"ח, אולם מדפי החשבון עולה, כי החברה חרגה באופן משמעותי ממסגרת החשבון, וכי בזמנים מסויימים היתה יתרת החובה על סך 3,449,987 ₪!

 

ג.          ביום 17/3/05 הגדיל הבנק את מסגרת האשראי של החברה ל- 3,500,000 ₪.

 

ד.         במהלך שלושת החודשים שלאחר הגדלה זו של מסגרת האשראי, החברה חרגה שוב מהמסגרת החדשה בחשבון, ובאופן משמעותי, ויתרת החובה בחשבונה הגיעה לכדי כ- 4,800,000 ₪!  עד אשר, כך על פי טענת הבנק, חדלה הפעילות בחשבון.

 

ה.         כאמור, אין מחלוקת בדבר קיומו של  כשלון תמורה מלא בין הצדדים הקרובים לשטר, באשר הנתבעים לא קיבלו את שהזמינו מחברת אינטרלוק. השאלה העומדת בבסיס הדיון הינה, אם הבנק כנסב מתגבר על כשלון התמורה וזכאי להיפרע מהנתבעים.

 

18.       לטענת הבנק, הריהו גובר על כשלון התמורה, בהיותו אוחז בעד ערך, ומאחר שמתן הערך קדם למועד כשלון התמורה – והכל עפ"י הלכת גויסקי הנ"ל.

 

19.        סעיף  26 לפקודה מגדיר בחובו תמורה בת ערך כלהלן:

"(א) תמורה בת-ערך לשטר יכול שתהא -

(1) כל תמורה המספקת כדי להעמיד התקשרות פשוטה;

(2) חוב קודם או חבות קודמת; ודינם כדין תמורה בת-ערך...;

(ג) אוחז שיש לו עכבון על השטר מכוח חוזה או מכלל דין, רואים אותו כאוחז בעד ערך כדי הסכום שיש לו עכבון כנגדו."

 

20.        מהו "ערך"?

 

בפרשת קיבוביץ (ראה: ע"א  389/67 בנק פ.ק.או. בע"מ נ' יוסף קיבוביץ ו-"גזית ושחם" חברה לבנין בע"מ, פ"מ כב(1) 264) נאמר כי:

"נטילת שטר להבטחת חוב בחשבון עובר ושב הוא מעשה יום יום כבנקים, וכדרך שבעל משכון רשאי לממש משכון שקיבל אם לא נפרע החוב שנותן המשכון חב לו, כך רשאי גם אוחז השטר לאכוף שטר ששועבד לו, ובגבול החוב המובטח על-ידי השעבוד

הריהו אוחז בעד ערך... השטר סוחר לבנק המערער לבטחון חוב אשר מסחרו חב לו בהווה, ומכוח סעיף 26 (ג) הנ"ל, הרי זה ערך מבוצע. הכופר בכך שחוב אשר להבטחתו סוחר שטר ערך הוא, כופר למעשה באפשרות להשתמש בשטר בתור משכון או בטוחה. אך ברור, שככל חפץ אחר יכול גם שטר לשמש משכון."

 

בעניין אחר נאמר כי:

"די בכך שביום סיחורו של שיק לבנק ע"י נפרע היה חשבון הנפרע ביתרת חובה, על מנת לבסס מתן ערך מצד הבנק, וזאת לאור הוראת סעיף 26 (א)(2) לפקודת השטרות".

(ת"א (פ"ת) 516/86 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בצלאל קליין ואח', פ"מ תשמ"ט (1) 205, 210).

 

21.        לעניין שאלת הערך, נתעוררה מחלוקת בין הצדדים. בעוד שחלק מן הנתבעים טענו כי מעדותו של מר שמשון מזרחי, מנהל הבנק, עולה שלא נעשה נכיון לשיקים נשוא המחלוקת, וכי הם הופקדו למשמורת, כך שלא ניתן בעדם כל סכום שהוא ערב הפקדתם, טען הבנק כי ניתן ערך שכן השיקים שימשו כבטוחה לאשראי שניתן לאינטרלוק לאחר שהשיקים הוסבו לבנק.

 

22.        הוכח בפני שהשיקים ניטלו ע"י הבנק כמשכון, וכי הם שימשו כבטוחה עבור האשראי שניתן לחברת אינטרלוק. הדבר נטען ע"י הבנק, עלה בעדותו של מר מזרחי ולא נסתר, וכן צויין במפורש בטופס הפקדת השיקים. אשר על כן אין משמעות אופרטיבית לשאלה האם השיקים הופקדו לנכיון אם לאו, בהיותם שיקים המוחזקים לצורכי בטוחה וככאלה נחשבים הם לשיקים שניתן בעדם ערך.

 

23.        משנקבע כי ניתן ערך ע"י הבנק, יש לבחון, כנגזרת של כך, את החלתה של הלכת גויסקי.

 

תמציתה של הלכת גויסקי הינה כי כאשר כשלון התמורה נגרם לאחר מועד סיחור השיק ולאחר שניתן ערך, אין מייחסים את הפגם שדבק בשטר למחזיק, ולנתבע לא יכולה לעמוד טענת כשלון התמורה.

 

            כאמור, לטענת הבנק, כשלון התמורה אירע לאחר שהשיקים כבר סוחרו לידיו ומכאן שהוא זכאי להיפרע מן הנתבעים.

 

24.        אין בידי לקבל טענה זו, נוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה שבפני, ואסביר במה דברים אמורים:

 

א.         הלכת גויסקי הינה בת 45 שנים. במהלך השנים נהוג היה להחיל אותה במקרים כגון זה שבפני, אולם בעשור האחרון חל פיחות משמעותי במעמדה והביקורת על הלכה זו רבה.

 

ב.         בשדה המחקר האקדמי נכתבו מאמרים רבים בענין זה (ראה: שלום לרנר "שטר בטחון וזיכוי חשבון בנק כמתן ערך בשטרות" משפטים י"ז (תשמ"ז), 87-91 ;  מאוטנר "שטר הביטחון: חוזה הכפוף לתנאי מתלה, נכס ממושכן ובעיית התמורה והערך" עיוני משפט י"ב (תשמ"ז)205.)

 

ג.          גם בתי המשפט התחבטו רבות בשאלת התאמתה של הלכה זו לחיי המסחר דהיום. כך בפסה"ד בעניין ציטיאט ביהמ"ש רשם "הערת אזהרה" על הלכה זו, (ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ פ"ד מח(4) 498).  בפרשת עייני (ע"א 1428/00 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' רמי עייני ואח', תק-מח 2002(1), 3014) ציין השופט ביין כי כוחה של הלכת גויסקי התערער וספק אם תאריך עוד ימים, בע"א 2832/01 אוטומציה ירוחם ושות' בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם באתר נבו) ביהמ"ש המחוזי בת"א הטיל ספק בשאלה האם הלכת גויסקי עולה בקנה אחד עם המציאות המסחרית כלכלית הכה דינאמית של שנות האלפיים, והחשוב מכל - הנשיא ברק (כתוארו אז) התייחס אף הוא מפורשות לצורך בביטול ההלכה, כך בע"א 6909/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת אריה יצחקי פ"ד נה(4) 83:

"אציין עוד, כי כשלעצמי הנני סבור כי הלכת גויסקי קשה היא, ומן הדין לשקול את ביטולה. עם זאת, גם הפעם הדבר אינו צריך לגוף הערעור, ועל כן אמנע מכך..."

 

ד.         דוגמא לגישה זו ניתן לראות גם בפסק דין שניתן לאחרונה ע"י השופט בן חיים מבית משפט השלום בתל-אביב שדחה טענת בנק, שביקש לסמוך על הלכת גויסקי, וקבע כי בסיס ההסתמכות על הלכת גויסקי הינו רעוע נוכח העובדה כי ההלכה התחייבה בבקורתו של ביהמ"ש העליון באופן חוזר ונשנה בפסיקה עדכנית. (ראה: ת.א. (ת"א) 121027/01 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אסף רוזי) (אתר נבו).

 

25.        המגמה העולה מפסיקת בתי המשפט השונים, לפיה אין עוד מקום להלכת גויסקי, עולה בקנה אחד עם המדיניות המשפטית המטילה חובת זהירות על הבנק, כלפי אלה שהוא יכול לצפות שייפגעו מרשלנותו.

 

כך למשל בע"א 168/86 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לה רודיאר בע"מ אח', פ"ד מב (77) קבע ביהמ"ש:

"למה מכוונים שיקולי מדיניות משפטית ביחסים שבין הבנק לקונה? אין אמנם יחסים חוזיים ביניהם, והחוק החרות גם אינו מטיל חובות מוגדרות ספציפיות ביניהם. אך לבנק יש מעמד מיוחד ונכבד בחיי המסחר, ובין התפקידים שהוא ממלא נמצא גם ביצוען של עיסקאות שונות בין לקוחות שלו לבין צדדים אחרים. שיקולי מדיניות משפטית אינם מכוונים לעבר שחרורו של בנק מחובת זהירות כלפי אותם צדדים. להיפך, הם מדברים בעד הטלת חובה כזו כלפי אלה שהוא יכול לצפות שייפגעו כתוצאה מרשלנותו."  (הדגש שלי ה.א.)

 

26.        גם פרופ' לרנר, בדונו בספרו בשאלה, האם ראוי להעדיף את הבנק הגובה על פני המושך מנקודת הבחינה של שיקולי מדיניות (שלום לרנר, דיני שטרות [התשנ"ט] עמ' 440 – 442), מגיע למסקנה כי מלבד שיקולי הגנת הצרכן המטים את הכף לטובת המושכים, קיימים עניינים נוספים המחזקים גישה זו, ובין היתר, העובדה כי מערכת היחסים המתמשכת שבין הבנק לבין המוכר מאפשרת לבנק לעקוב אחר התנהלותו הפיננסית של הלקוח ולמנוע ממנו משיכה לא מבוקרת של כספים כנגד שיקים שטרם נתקבלה מהם  תמורה מהבנק הנמשך. מוסיף פרופ' לרנר ומטעים כי שיקולים של פיזור הנזק מובילים אף הם לתוצאה לפיה יש להעדיף את המושכים.

 

27.        במקרה שבפני הוכח אומנם כי הבנק נתן ערך בתמורה לשיקים, אולם אין די בכך. זאת הן משום אדניה הרעועים של הלכת גויסקי כפי שפורטו לעיל והן משום שהבנק נהג בחוסר תום לב בנוטלו את השיקים נשוא התביעה, או לכל הפחות עצם את עיניו בנקודת הזמן בה כבר היה עליו לדעת (מאחר והדבר זעק זעקה ברורה) כי חברת אינטרלוק לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, והכל כפי שיפורט להלן.

 

28.        במילים אחרות, מאחר שאין לפסוק, לדעתי, עפ"י הלכת גויסקי, יש לבדוק האם הבנק הוכיח את קיומה של אחיזה כשורה.  

 

29.        סעיף 28 לפקודת השטרות (להלן: הפקודה) מגדיר "אוחז כשורה":

"(א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה."

 

הנה כי כן, הסעיף קובע תנאים מצטברים, אשר בהתקיימם יחשב אוחז השטר כאוחז כשורה: האחד - שאוחז השטר נטלו כשהוא שלם ותקין לפי מראהו, השני – שנעשה אוחז לפני שעבר זמנו של השטר ומבלי שידע כי חולל, אם אכן חולל והשלישי - שאוחז השטר נטלו בהיותו  תם לב תום לב ובמתן ערך בעדו.

 

30.        מהראיות שהוצגו בפני עולה כי הבנק לא היה תם לב בעת קבלת השיקים, או לכל הפחות נהג בעצימת עיניים נוכח תמרורי האזהרה הרבים אשר נקרו בדרכו, והכל באופן אשר שולל תום לב, וממילא שולל לכן מעמד של אוחז כשורה.

 

31.        כך למשל, החריגות המשמעותיות של אינטרלוק ממסגרת האשראי בטרם הגדלתה, הגדלת המסגרת בדיעבד, ולאחר שנוצרה חריגה אשר באופן מעורר תמיהה היתה זהה כמעט לחלוטין למסגרת האשראי החדשה, החזרת חלק מהשיקים של אינטרלוק לפני, במהלך ולאחר חודש מאי 2005 ועוד, והכל כפי שיפורט להלן.

 

32.        סעיף 91 לפקודה מגדיר תום לב כך:

"כל שנעשה, למעשה, ביושר-לב, רואים כאילו נעשה בתום-לב, כמשמעותו בפקודה זו, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות."

 

הפרשנות שניתנה בפסיקה לסעיף 91 הינה:

"באמרנו "תום-לב", לעניין זה, די בכך שאותו צד ג' נהג באותה עיסקה ובהתקשרותו החוזית ביושר ובאמונה - ללא ערמה או עצימת עיניים מלראות עובדות גלויות לעין, העשויות להעמידו על המשמר. אין דורשים ממנו לחקור ולדרוש בנסתר, שמא כך יחשוף ויגלה עובדות חשובות, המשנות פני הדברים ושאינן על פני השטח. לא נדרשת ממנו "מידת חסידות". זו הגישה בנושא מכר מטלטלין, וזה הדין, וכזו ההלכה בפרשנות המושג תום-לב בפקודת השטרות [נוסח חדש], שמשמעו, על-פי סעיף 91 לפקודה, מעשה שנעשה ביושר לב, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות." (הדגש שלי ה.א.)

                        (ע"א 842/79 משה נס ו-3 אח' נ' נחום גולדה ואח', פ"ד ל"ו (1), 204).

 

33.        הנה כי כן, עצימת עיניים נוכח עובדות גלויות משמעה חוסר תום לב, כמשמעותו בסעיף 91 הנ"ל ובסעיף 28 הנ"ל לביסוס אחיזה כשורה.

 

34.        במקרה שבפני, לנוכח העובדות שהתבררו בפני היה על הבנק לברר כבר במועד סיחור השיקים לידיו אם אכן יש ביכולתה של חברת אינטרלוק למלא אחר התחייבותיותיה כלפי צדדים שלישיים. מחדלו של הבנק מלברר אינו יכול להחשב כרשלנות של הבנק, כי אם במובהק לחוסר תום לב מצידו או לכל הפחות לעצימת עיניו.

 

 

 

בעניין דומה נקבע כבר כי:

"מאזן ההסתברויות נוטה לכך, כי חוסר תום הלב של המערער התקיים כבר במועד סיחור ההמחאות לבנק, שכן הבנק עבד עם החברה ונתן לה אשראי. אין להניח שהחברה התמוטטה באופן פתאומי, אלא בודאי מדובר היה בתהליך שלא נעלם מעיני הבנק." (ההדגשה שלי ה.א.) (ע"א 1428/00 בנק לאומי נ' עייני, הנ"ל).

 

35.        דוגמא לתמרורי האזהרה ניתן לראות בכך שחשבונה של חברת אינטרלוק היה כבן שנה בלבד(!) במועד הגדלת האשראי, ובכל זאת הוגדל האשראי ל- 3.5 מיליון ₪, כמעט ללא בטחונות, למרות  שפרק זמן מועט כזה אינו יכול להוות אינדיקציה למתן אשראי כה גדול כפי שניתן בפועל, והכל בהעדר נסיבות מיוחדות - שלא הוכחו במקרה שבפני.

 

36.        כמו כן עד ליום 16/3/05 מסגרת האשראי שהועמדה לרשות אינטרלוק בחשבונה הינה על סך 2,200,000 ₪ בעוד שיתרת החובה עמדה על סך 3,449,987 ₪. במהלך תקופה זו כבר החל הבנק להחזיר שיקים של חברת אינטרלוק ומר מזרחי אף נשאל בעניין זה בעמ' 2 שורה 27 לפרוטוקול:

"ש: אתה זוכר שחזרו הרבה שיקים לחברת אינטרלוק לפני חודש מאי 2005

ת: ללקוח היו החזרות גם לפני גם במהלך"

 

37.        למרות זאת מחליט הבנק, כמו מתוך רצון להכשיר את השרץ, להגדיל את מסגרת האשראי עד לגובה משיכת היתר הקיימת בפועל, ומעניק לחברת אינטרלוק מסגרת אשראי חדשה על סך 3,500,000 ₪, כאשר יתרת החוב במועד זה היתה כאמור 3,449,987 ₪ (!)

 

38.        במיוחד מעוררת תמיהה בחינת השאלה: אלו בטחונות נטל הבנק בתמורה להגדלת מסגרת האשראי הנדיבה שהעניק לחברת אינטרלוק.

ככל שהפכתי בעדותו של מר מזרחי לא מצאתי ולו תשובה אחת בהירה די הצורך, אשר יש בה כדי להעיד על תום ליבו של הבנק.

 

מר מזרחי נשאל בעמ' 3 שורה 18:

"ש: אתה מסכים איתי שאם החברה חרגה כפי שחרגה מהמסגרת שאושרה לה זאת אומרת שהיא היתה בקשיים כלכליים והיתה חדלת פרעון.

ת: ברגע שהבנק מאשר את היתרה, סימן שהוא אישר את האשראי. אם הוא לא היה מאשר את האשראי הוא לא היה נותן לחברה להגיע לרמות האלה. כלומר בעצם הבנק אישר את החריגה. הבנק לא היה סבור שהחברה מתמוטטת"

 

תשובה זו מתחמקת ואינה מניחה את הדעת, משום שעובדה היא כי הבנק לא אישר לחברה את האשראי בגובה 3,500,000 ₪ אלא לאחר שיתרת החוב היתה כבר בגובה כזה (ובחריגה ממסגרת האשראי המאושרת).

 

39.        לגבי הבטחונות שנטל הבנק טרם שהגדיל את מסגרת האשראי, השיב מר מזרחי לשאלת ביהמ"ש בעמ' 4 שורה 11 לפרוטוקול:

"לשאלת בית המשפט אני אומר שברגע שנותנים ללקוח מסגרות בשיעורים כאלה רוצים לבדוק את יכולתו של הלקוח והיכולת לעמוד והוא הביא תצהיר על הונו הכולל שהבנק לא לקח כשיעבוד. חלק מהבטחונות זה אפשרויות לתת ללא בטחונות ללקוח . (הדגש שלי ה.א.)

 

ובעמ' 6 שורה 28 ואילך לפרוטוקול:

"ש: אתה מסרת שקיבלתם תצהיר מהלקוח בעת הגדלת האשראי, זכור לך איזה נכסים צויינו בתצהיר?

ת: כן הוא ציין שיש לו כספים בשווי של כ-4,700,000 דולר שרובם בחו"ל ואכן גם הגיעה ערבות מחו"ל ע"ס חצי מיליון ₪ כחלק מהבטחונות, הרכבים שלו, בתים שבדיעבד הבנו שהועברו, היה לו עניין אישי בינו לבין גרושתו.

ש: האם לא מצאתם לנכון על סמך תצהיר הלקוח לבדוק את הנכסים

ת: קיבלנו אימות מרו"ח שלו, ורו"ח אדם מאוד ישר.

ש: לגבי 4,500,000 יש לכם שיעבוד?

ת: לא, מדובר על כסף מחו"ל"

 

40.        עינינו הרואות כי הבנק לא נטל בטחונות מתאימים עת אישר את מסגרת האשראי, לא בדק את מצב החברה והתעלם מאופן התנהלות חשבון החברה, אשר היה בו כדי לעורר חשד ממשי בדבר יכולתה של החברה לעמוד בהתחייבויותיה.

 

41.        הבנק הסתפק בתצהיר של מנהל החברה לגבי נכסיו ובערבות ע"ס 500,000 ₪ לאשראי של 3,500,000 ₪ (!). לא דרש לשעבד נכסים שהופיעו בתצהיר ואף לא בדק אם הם אכן קיימים, כשהוא מסתפק בעניין זה על "אימות" של רואה החשבון שלא ברור כלל אילו ראיות לקיומם של הנכסים הוצגו בפניו.

 

42.        בעמ' 7  שורה 26 לפרוטוקול נשאל מר מזרחי:

ש: כאשר יש כל הזמן חריגות ממסגרת האשראי המוקצית על ידי הבנק, האם ניתן להגדיר שהחשבון אכן בעייתי, לפי הגדרות הבק?

ת: אני לא יכול לענות לשאלה כזאת."

 

לא בדרך מקרה בחר מר מזרחי שלא לענות לשאלה זו, שהרי נהיר לכל, כי חריגות חוזרות ונשנות ממסגרת אשראי פעם אחר פעם (ואף לאחר הגדלת המסגרת) יש בהן כדי להעיד על מצב בעייתי של החשבון והיה עליהן לעורר את חשדו של הבנק בנוגע ללקוח.

 

 

 

 

 

43.        ובעניין זה ראוי להפנות להחלטת ביהמ"ש בת.א. (שלום-ת"א) 124625/98 יחזקאל גרינבום נ' קופת חולים לאומית, [אתר נבו]):

"כאשר אדם מקבל שטר ביודעו שמצב החברה נותנת השטר אינו תקין אין הוא יכול עוד להיחשב כתם לב משום שמצב החברה הצביע על קשיים, שהיו/שיהיו לה כלפי מושך השטר."

 

44.        כאמור, במקרה שבפני ניתן לקבוע כי הבנק נהג בחוסר תום לב, או לכל הפחות בעצימת עיניים, אשר אף בה יש  כדי לשלול את תום ליבו, אולם יש לאבחן ענין זה על פי שלושה מועדים שונים כפי שיתואר להלן:

           

א.         באשר לשיקים שהוסבו לבנק במהלך שנת 2004 – יחשב הבנק כאוחז כשורה משום שבתקופה זו טרם נתגבשו הסימנים אשר היה בהם כדי להעיד על מצבה של חברת אינטרלוק, ועל כל פנים לא הובאו בפניי ראיות לקיומם של הסימנים כבר אז, ומכאן שדין התביעות בת.א. 2230/06, 1031/05 ו -  1411/06 להתקבל, כך גם לגבי שיק מספר 0176 נשוא ת.א. 2686/06.

 

ב.         באשר לשיקים שהופקדו במהלך התקופה שבין ינואר 2005 ועד למועד הגדלת מסגרת האשראי (ב – 17.3.05) -  אציין כי המדובר בנקודת זמן בה כבר התגבשו מרבית הסימנים אשר היה בהם כדי לעורר את חשדו של הבנק כלפי מצבה של חברת אינטרלוק, כפי שתואר לעיל, ומכאן שדין התביעה בת.א. 2686/06 לגבי השיקים שמספרם 0177 עד 0181, להידחות.

 

ג.          באשר לשיקים שהוסבו לבנק לאחר מועד הגדלת מסגרת האשראי – אין לראות בבנק כאוחז כשורה משום שבמועד סיחור השיקים כבר היה ברור כי מצבה של אינטרלוק בעייתי.

 

45.        כפי שפורט, התנהלותו התמוהה של הבנק בסמוך לפני הגדלת האשראי, ואף לאחריה, מצביעה על עצימת עיניים של ממש, כאשר הבנק בוחר שלא לדעת בכך שהוא נמנע מלברר את מצבה של החברה ולקבל מידע על מאזניה.

בעל עצימת עיניים זו אין הבנק יכול להחשב תם לב. 

 

46.        אשר על כן אני קובעת כי הבנק אינו אוחז כשורה בשיקים נשוא התביעות (מלבד השיקים שהוחרגו לעיל) וכי דין מרבית התביעות להדחות.

 

47.        לאור התוצאה שאליה הגעתי, איני רואה צורך לדון בטענות הפרטניות שעלו בת.א 1802/06 ובת.א. 1206/06, אולם אציין כי העובדות, שלא נסתרו, לפיהן בת.א. 1802/06 נמחקה המילה "לפקודת" והוסף סרטוט על גבי השיק, ובת.א. 1206/06 השיקים הוסבו בסוף יוני 05, יש בהן כדי להוות נדבך נוסף בחוסר תום ליבו של הבנק, אשר התעלם מכל סימן מעורר חשד בנוטלו את השיקים מחברת אינטרלוק.

 

48.        סוף דבר - שהתביעות בת.א. 2230/06, 1031/06 ו – 1411/06 מתקבלות והנתבעים ישלמו לבנק 2,000 ₪ ומע"מ בכל אחד מהתיקים.

            בת.א. 2686/06 התביעה מתקבלת בנוגע לשיק מספר 0176 בלבד, ונדחית בנוגע לשיקים שמספרם 0177 עד 0181 בתיק זה אין צו להוצאות.

ביתר התיקים התביעה נדחית, והבנק ישלם בכל אחד מהתיקים האלה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 2,000 ₪ ומע"מ.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

 

ניתן היום ז' בניסן, תשס"ז (26 במרץ 2007) בהעדר.

ריקי.א.+ב.ב.