כמובן, שלא רק למיהות הנכס יש חשיבות, אלא גם לנתונים שונים
המשתנים ממקרה למקרה ובהם המאפיינים האישיים של החייבים ושל הנושים, ומידת מעורבותם של צדדים שלישיים בהליך מימוש המשכנתא והנזקים העלולים להיגרם להם בעיכוב המימוש.
במקרה בו הבנק היה נושה בלתי מובטח, נאמר על מיהות הצדדים:
"במקרה של בנק נושה מול רוכש דירה למגוריו, הסיטואציה רגישה במיוחד. הרוכשים הם בדרך-כלל ה'צרכנים הקטנים' העושים עסקאות של רכישת דירה למגוריהם, ואילו הנושה-הבנק עוסק במתן הלוואות, אותן הוא יכול להבטיח בשעבודים, דבר שלא נעשה. מלווה שזהו עיסוקו מפיק בדרך-כלל רווחים מעיסוק זה, במסגרתו לוקח הוא בחשבון אפשרות של אי-פירעון. הרוכש לעומת זאת, משקיע לעיתים את כל הונו בכדי לרכוש דירת מגורים, אותה הוא עלול להפסיד לנושה של המוכר. מאזן הנזק נוטה בברור לטובת הרוכש. מהיבט זה, מן הראוי, כשיקול של מדיניות משפטית, לתת לכך ביטוי בבחירת כללי העדיפות בתחרות בין זכויות.
...זו היא גם דעתה של פרופ' נגד כהן, לפיה יש להתחשב במיהות הצדדים, ולהעניק עדיפות לצרכן המתעמת עם מוסד כספי."
דברים אלה הובאו על-ידי בית-המשפט-המחוזי (כבוד השופט ארבל) לתמיכת החלטתו בעניין פנקס, בו דובר בפינוי מדירת מגורים ממושכנת:
"סבורני כי אף כאן, הגם שהמשיבה אינה נוטלת המשכנתא, הרי בנסיבות המקרה בהן היא מימנה את בנה, ולכאורה אמורה הייתה אף ליהנות מן הדירה, יש לראות בה את אותו צרכן אליו התכוון בית-המשפט-העליון....
המשיבה מתגוררת כיום בדירה קטנה, הנמצאת על הנכס, דירה זו מהווה את קורת הגג שמעל ראשה. אי-היעתרות לבקשתה עלולה להביאה לאיבוד מיידי של קורת גג זו. מאידך, היעתרות הבקשה והשהיית הליכי מימוש המשכנתא, ביחס לדירה זו עלולה לגרום למבקש, לכל היותר, נזק
כספי, כאשר כספיו יישארו ברובם מובטחים על-ידי המשכנתא הקיימת. בנסיבות אלו, סבורני כי כפות מאזני הנוחות נוטות בפירוש לצידה של המבקשת, וזאת חרף חולשתם היחסית של טיעוניה וקלישותם של סיכויי הזכייה. הבאתי בין מכלול חישובי אף את גילה המתקדם של המשיבה."
גילם של המבקשים נלקח בחשבון אף בעניין אמר:
"קושי מיוחד... נלווה לפינוי בענייננו, בהתחשב בעובדה כי המשיבים הינם זוג מבוגר בני כ- 70 שנה, תוך שימת דגש על ההיבט האנושי הכרוך בפינוי החייבים."