המחאת זכות וחובת נאמנות של הבנק

המחאת זכות וחובת נאמנות של הבנק

ע"א 717/89 בנק איגוד לישראל נ' ערן טורס בע"מ (בפירוק) ואח', פ"ד מ"ט(1) 114

עובדות המקרה

ערן טורס (המשיבה 1) הינה חברה העוסקת במתן שירותי תיירות בישראל. היא התקשרה בהסכם עם חברת תיירות גרמנית, באמצעות נציגתה בישראל, שעל-פיו תספק המשיבה 1 שירותי תיירות לקבוצות תיירים שהחברה הגרמנית תשלח לישראל תמורת תשלום שישולם לה על-ידי החברה הגרמנית. הוסכם כי החברה הגרמנית תשלם מחצית התמורה מיד ועוד מחצית מאוחר יותר. החברה הגרמנית לא קיימה התחייבותה בקשר לתשלום הראשון והמשיבה 1 הודיעה לה כי בשל כך היא לא תספק את השירותים. למרות ההודעה האמורה של המשיבה 1, שלחה החברה הגרמנית שתי קבוצות תיירים לישראל.

כדי לשכנע את המשיבה 1 לספק לשתי קבוצות אלה את שירותי הקרקע שהן זקוקות להן, פתחה הנציגה חשבון בנק אצל הבנק המערער והציגה בפני המשיבה 1 טלקס המעיד על כך כי החברה הגרמנית עתידה להפקיד בחשבון זה סכום מסויים. בראותה את הטלקס, הסכימה המשיבה 1 לספק את השירותים לשתי הקבוצות, אך דרשה כי בנוסף לכך יובטח לה כי הכספים אשר יופקדו בחשבון אכן יועמדו לרשותה. לפיכך נוסח מסמך המופנה למשיבה 1 ובו התחייבה הנציגה כי המשיב 2 יהיה האדם היחיד אשר יהא רשאי למשוך כספים מן החשבון הנ"ל עד לסכום מסויים. עוד התחייבה הנציגה כי המשיב 2 יעביר למשיבה 1 סכום מסויים בתאריך מסויים ואת היתרה תוך כשבועיים וחצי לאחר מכן. הנציגה ציינה במסמך כי מדובר בהוראה בלתי-חוזרת וכי היא מתחייבת להעביר הוראה דומה למערער; היא חתמה על המסמך ומנהלה של המשיבה 1 אישר את האמור בו וחתם גם הוא.

בהתאם לאמור במסמך הנ"ל נוסח מכתב המופנה אל בנק איגוד מאת הנציגה, ובו נתנה היא לבנק הוראות בלתי-חוזרות שלפיהן המשיב 2 יהיה היחיד שרשאי יהיה לפעול בחשבון עד לסכום מסויים, והוא יפעל בו כ"נאמן עבורנו בעסקה מסחרית". מסמך זה נמסר לידי סגנית מנהל מטבע חוץ של המערער שהטביעה עליו את החותמת "בנק איגוד לישראל בע"מ - מחלקת חשבונות/מטבע זר - נתקבל", והוסיפה את חתימתה האישית על גבי החותמת. חרף אותן הוראות בלתי-חוזרות, התיר המערער לאותה נציגה, יומיים לאחר מכן, למשוך שיקים לטובת אחרים מהחשבון הנ"ל, וזאת לאחר התייעצות עם יועציו המשפטיים ועקב סברתו שאין במסמך שקיבל כדי לשלול מהנציגה עצמה את הזכות למשוך כספים מחשבונה.

המשיב 2 משך בעבור המשיבה 1 את יתרת הכספים, אולם כיוון שלא היה בהם כדי לכסות את כל החוב שחבה החברה הגרמנית למשיבה 1, תבעה האחרונה מהמערער את יתרת החוב, שאבדה משהתיר המערער לאותה נציגה למשוך מן החשבונות שיקים בניגוד לאמור במסמך ההוראות הבלתי-חוזרות. בית-המשפט המחוזי קיבל את התביעה. 

נקבע

במצב הדברים הרגיל, כאשר שני צדדים מעוניינים להתקשר בחוזה והצד האחד שולח מכתב ובו "הצעה" אל הצד השני - הטבעת החותמת "נתקבל" על-ידי מי שקיבל אותו, אינה יכולה להעיד על קיבול במובן החוזי של המילה, ולא ניתן יהיה לומר כי נקשר חוזה בין הצדדים. במסגרת יחסי בנק-לקוח, ניתנות באופן שוטף הוראות והנחיות לבנק על-ידי הלקוח. אין מקום לדרוש מן הלקוח כי ימתין להודעה מפורשת בכתב או בעל-פה מהבנק, המבשרת לו כי הבנק מסכים לבצע את הוראתו. מבחינתו של בעל החשבון או של צד שלישי אשר קיבל ייפוי-כוח לפעול בחשבון, די בכך כי הבנק הודיע לו על קבלת ההוראה באמצעות הטבעת חותמת כאמור, והשבת עותק מן המסמך בצירוף החותמת לידיהם.

אם במקרים מסויימים עלול להתעורר ספק, הרי במקרה שלפנינו אין הוא מתעורר, שכן קבלת המסמך נעשתה על-ידי עובדת בכירה בבנק. יש ממש בטענת המשיבים לפיה אילו ראתה העובדת הבכירה במכתב מסמך חסר ערך או כי אין באפשרות הבנק למלא אחר ההוראות שבו, היתה אמורה להחזירו אל הנציגה, או לרשום הערת הסתייגות או לקיים דיון ולהודיע על הסתייגותה לנוגעים בדבר, שהם הנציגה והמשיב 2, אשר מוזכר במפורש במסמך, וברור כי הוא והצד לעסקה, שעבורו הוא משמש נאמן, מסתמכים על קבלת ההוראה האמורה על-ידי הבנק. יתרה מזאת, במקרה שלפנינו הבנק עצמו לא מתכחש לעובדה כי קיבל על עצמו לפעול בהתאם למכתב. 

אלא מאי? לטענת הבנק הוא פירש את המכתב ככזה אשר אינו שולל מהנציגה עצמה את הזכות להוסיף ולמשוך כספים מחשבונה. כפי שעולה מן העדויות שנשמעו בפני הדרגה הראשונה, כאשר הופיעה הנציגה, יומיים לאחר קבלת המכתב בבנק, וביקשה למשוך כספים מחשבונה, היה הבנק ער לעובדה כי מתעוררת כאן שאלה משפטית של פרשנות המכתב והיא: האם המסמך שולל את זכותה של הנציגה להוסיף ולמשוך כספים מחשבונה?

פרשנות הבנק, לפיה המכתב אינו שולל מהנציגה את הכוח למשוך כספים מחשבונה, הינה מוטעית, ולפיכך מהווה פעולת הבנק הפרה של ההוראה האמורה. העובדה כי הטעם להפרה נעוץ בפרשנות מוטעית של ההוראה שבמסמך, אינה פוטרת את הבנק מלשאת בתוצאות טעותו.

פרשנות מסמך ההוראות: אין זה מקובל כי אדם שהוא בעלים של חשבון בנק, שולל מעצמו את הזכות למשוך כספים מחשבונו, ולו גם עד סכום מסויים. במצב הדברים הרגיל, כאשר ניתן ייפוי-כוח לאחר למשוך כספים מחשבון מסויים, הזכות למשוך כספים היא בנוסף לזכותו של בעל החשבון. ואולם, במקרה דנן, נוסחה ההוראה בצורה מפורשת כשוללת מהנציגה את הזכות למשוך כספים מחשבונה עד לסכום של 40,000 דולר, והפרשנות המילולית הרגילה של הדברים מחייבת את המסקנה הנ"ל.

הסיטואציה הנדונה, הינה סיטואציה של המחאת זכות, על-פי חוק המחאת חיובים. המחאת זכות נוצרת בדרך-כלל על-ידי הסכם בין הממחה לנמחה, כאשר החוק אינו מתנה את תוקפו של הסכם ההמחאה במילוי דרישות פורמליות כלשהן. במקרה דנן, ניתן לראות במסמך ההוראות הסכם המחאה שבו ממחה הנציגה את זכותה לקבל כספים מן הבנק על-פי דרישתה למשיבה 1, וזאת באמצעות המשיב השני. המרכיב השני בהמחאת זכות הינו ההודעה לחייב. במסמך ההוראות ניתן לראות את אותה הודעה.

חובת נאמנות הבנק: לקוח מוגדר בחוק הבנקאות (שירות ללקוח) כאדם המקבל שירות מתאגיד בנקאי. מתן אפשרות למשיכת כספים הוא שירות כאמור. כמו-כן, מרגע שהומחתה הזכות למשיכת כספים מן החשבון למשיב 2, חב המערער חובת אמון לא רק כלפי בעלת החשבון אלא גם כלפיו, ומכוח חובה זאת, משביקשה בעלת החשבון למשוך כספים מחשבונה לאחר המחאת הזכות למשיב 2, צריך היה הבנק לשקול היטב האם פעולה זו אינה נוגדת את אותה המחאה ואם אינה פוגעת במשיב 2 ובמי שהוא מייצג. במקרה של ספק, צריך היה הבנק לפחות להודיע למשיב 2 על המצב שנוצר, ולשאול את דעתו. משלא פעל כך, הפר הבנק את חובת האמון כלפי המשיב 2.