טענת הפרת חובת נאמנות - חובת הלקוח לקרוא מסמכים
ת"א (חי') 1136/86 אלקטרופיק בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"מ תשנ"ד (א) 221
עובדות המקרה
תביעה כספית נגד בנק ומנהלו בשל הפרת חובת נאמנות מצד הבנק כלפי התובעים, הטעיה במזיד שקדמה לנטילת הלוואה על-סמך מידע מוטעה, סירוב לבטל את ההלוואה, שבירת תוכניות חיסכון והכנסת התובע החמישי, למעגל הערבים בטענות שווא. התובעים טענו לנזקים בגין הפסדים שנגרמו להם בהקשר לנטילת ההלוואה ולצורכי מימושה על-ידי הבנק. ההלוואה בה מדובר היא הלוואה שניתנת על-פי המלצה והוראה בכתב של פקיד השומה לצורך תשלום מס הכנסה, ותנאיה בדרך-כלל טובים מתנאי הלוואות רגילות בבנקים. התובע השני טען כי נאמר לו שהריבית על ההלוואה הינה בסביבות 230%-235% לשנה, ואילו בפועל הריבית שנגבתה היתה 312%.
נקבע עובדתית
אף אם התובע השני לא בדה את שיעור הריבית הנטען מליבו, הרי שלא היה באזכור זה כדי לקבוע את שיעור הריבית שהנתבע השני ידע כי הוא נקבע על-ידי משרד האוצר ביום ביצוע ההלוואה. העובדה כי ביום החתימה על טופס ביצוע ההלוואה לא ביקש התובע לנקוב באחוז הריבית הנטען על-ידיו, הינה תמוהה בעיני בית-המשפט, שכן פרטי טופס זה הינם מועטים ואין כל קושי, ודאי לאיש עסקים כדוגמת התובע, לאתר בו את הפרטים הרלבנטיים. אם לגבי מסמכים ארוכים ומסובכים המכילים עשרות סעיפים וסעיפי-סעיפים הקשים לקליטה ולהבנה, יש להקל עם הקורא ולצפות שיוסבר לו בשפה ברורה ופשוטה על מה הוא חותם, הרי משחותם הוא על טופס קצר, פשוט בתוכנו ובנוסחו, כשהוא יודע ומבין את טיב ומהות העסקה אשר המסמך משקף, אין הוא יכול לבטל את העסקה בטענה שלא קרא, לא הבין, לא התעניין ולפיכך "לא נעשה דבר". רק במקרה בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית-המשפט נכון להסיק שהמסמך בטל. זהו לא המקרה בנסיבות דנן.
לגבי התובע החמישי: לא הובהרו לו ולא הוסברו לו המסמכים עליהם חתם, משמצורפת לכך אי-התקינות שבהחתמתו (לכאורה, בהיותו קטין), כשנחזה על-פני הטופס שהוא חתם כשלוש שנים וחצי לפני שחתם בפועל, הרי שאין למסמכים האמורים נפקות ולא ניתן היה לממשם כלפיו. לגבי התובע השני: הבנק לא העמידו על האפשרות לפרוע את ההלוואה באישור מס הכנסה והחשב הכללי (ובדרך זו בלבד לבטלה). היה על הבנק להביא בפניו את האפשרות לנסות ולקבל אישור לפרעון ההלוואה, ומשלא עשה כן אחראי הבנק לנזקים שנגרמו כתוצאה מכך.
שבירת תוכנית החיסכון לא היתה נחוצה כלל במקרה זה, הואיל והיה מקור אחר לפרעון החוב.